כפי שרבים מלקוחותינו יודעים, החל משנת 2009 החלו רשויות המס האמריקניות לאכוף באופן מוגבר את חובת הדיווח של משלמי המסים האמריקניים ביחס לחשבונות זרים והכנסות ממקורות מחוץ לארה"ב.

בעקבות רצונם של האמריקניים להגביר את שיתוף הפעולה של משלמי המסים עם אכיפה מוגברת זו, יזמו רשויות המס, בשנים 2009, 2011 ו – 2012 תכניות גילוי מרצון שונות. תכניות אלו ידועות בשם Offshore Voluntary Disclosure Program או, בקיצור OVDP. תכניות ה- OVDP נועדו לאפשר למשלמי המסים שלא עמדו בחובות הדיווח שלהם, לדווח מרצונם על עצם קיום החשבונות ועל הכנסות שהורווחו מחוץ לארה"ב. בתמורה להשתתפותם, מבטיחות הרשויות שלא להחיל אכיפה פלילית ביחס לעבירות המס הללו וכן להימנע מהחלת שומת מס אשר תגרור אחריה קנסות ופיגורים גבוהים. תקופת הדיווח על פי התכנית היחידה שכרגע עוד בתוקף (תכנית 2012) היא 8 שנות מס והדיווח כרוך בהגשת דו"חות מס מתוקנים, תשלום מס נוסף (אם יש כזה) בגין ההכנסות הזרות שלא דווחו בעבר, ריבית פיגורים וכן קנס של 20% על גובה המס הנוסף.

עם זאת, ההשתתפות ב – OVDP מחייבת את היחיד המדווח לשאת בעלות כלכלית נוספת. נוסף על המס, הריבית והקנס הקבוע של 20%, יש על המדווחים מרצון לשלם קנס נוסף, הידוע בכינויו Offshore Penalty. קנס זה עומד על סך של 27.5% מסך השווי המצטבר הגבוה ביותר שהיה במשך שמונת שנות הדיווח, של כל הנכסים הבלתי מדווחים. קנס כבד זה, אשר נועד במקורו לעודד את המדווחים להתוודות על חטאיהם בתמורה לחופש מאכיפה פלילית, גרר את התגובה ההפוכה בדיוק. במקרים רבים עצם קיומו של הקנס היווה גורם מרתיע ואותם מדווחים פוטנציאלים נמנעו מדיווח ונשארו במצב של קפיאה על השמרים המותיר אותם חשופים לשומת מס, קנסות ואכיפה פלילית אפשרית.

רבים מלקוחותינו סברו ועוד סבורים כי לרשויות המס האמריקניות אין די כח אדם להטיל שומות על כל המדווחים וכי הם לרוב מחפשים את אותם "דגים שמנים", כלומר, אותם אנשים שהתחמקו ממס באופן מכוון והחביאו מיליונים בחשבונות בשוויץ. לצערינו, זה איננו המצב כלל. במרדפם אחרי כסף זמין וקל יחסית לאיתור (לאור הגירעון העצום בכלכלה האמריקנית) ה – IRS מחפש כל מי שאיננו עומד בחובות הדיווח בלי הבדלי גודל או מניע.

נוסף על כך, היכולת של הרשויות האמריקניות לאתר את אותם בעלי חשבונות ונכסים גברה לאחרונה באופן משמעותי. עם כניסתו לתוקף של חוק ה – FATCA ב – 1 ביולי 2014, כל המוסדות הפיננסיים הזרים בהם מנוהלים חשבונות של אזרחי ארה"ב, תושבי ארה"ב ואף מי שחשוד בקשר כלשהו עם ארה"ב, מחויבים לדווח על קיום החשבונות הללו לאמריקנים. כיוון שבעידן המחשבים בו אנו חיים, לא קשה להבין כיצד התאמה פשוטה בין נתונים שהועברו על ידי הבנקים לבין הנתונים שבידי הרשויות יגלו באחת את כל אותם בעלי חשבונות בלתי מדווחים.

בהבינם כי בעקבות החוק האמור מתהדק החבל סביב צווארם של המדווחים, פרסמו האמריקניים שינויים דרמטיים לתכניות הגילוי מרצון, ביוני 2014. במסגרת השינויים, הוסיפו הרשויות תכנית חדשה למדווחים "שלא מזדון" המאפשרים ליחידים הללו לדווח רק על 3 שנים (במקום 8) ולשלם Offshore Penalty נמוך של 5% או ללא קנס כלל (לעומת ה – 27.5% הרגיל).

שינוי מהותי אחר שהתווסף ביוני 2014 הוא יצירת רשימה של "מוסדות נגועים". מוסד נגוע הוא כזה שהרשויות הודיעו לגביו, באופן רשמי, על קיומה של חקירה פלילית נגדו הקשורה לתרמית מס ושידול אמריקניים ללקוחות במטרה להמנע מדיווח. החשיבות של "מוסד נגוע" היא שכל מדווח שישתתף ב – OVDP ושהיה לו חשבון במוסד נגוע כאמור, יחויב בקנס Offshore Penalty של 50% (ולא רק 27.5% כקודם) ביחס לכל חשבונותיו המדווחים (ולא רק ביחס לחשבון באותו מוסד נגוע).

ביום 24 בדצמבר 2014, לאחר שמועות מרובות בתעשייה, התווסף בנק לאומי וכל החברות הקשורות אליו לרשימת המוסדות הנגועים. זוהי פיסת אינפורמציה מתסכלת לישראלים רבים בעלי חשבונות בבנק לאומי אשר שקלו להצטרף לתכנית הגילוי מרצון וכעת, מסתבר, חיכו יותר מדי.

ככל שיישום חוק ה – FATCA (הדיווח על ידי הבנק הזרים) יהפוך לדבר שבשגרה, חלון ההזדמנויות לגילו מרצון ילך ויסגר. ל- IRS לא יהיה עוד תמריץ לעודד גילוי מרצון כיוון שהקנסות שיחיל מהטלת שומות באופן ישיר יהיו גבוהים יותר והיכולת לאתר את אותם בלתי-מדווחים תהפוך למשימה קלה יותר ככל שהאינפורמציה תונגש ממקורות בלתי תלויים.

לאור כל האמור לעיל, אנחנו ממליצים לכל לקוחותינו להיוועץ עם מחלקת המס שלנו להערכת סיכונים וסיכויים. כמו תמיד, כל אינפורמציה שנחשפת במהלך התקשרותינו עם הלקוח מוגנת בחסינות עו"ד-לקוח ולא תיחשף לרשויות המס ללא הסכמה מפורשת של הלקוח.